משפתראפיה

מאת עו"ד מישל חדאד ועו"ד ד"ר דורית זילברמן

משפט-תראפיה

   הפעם אנחנו רוצים להציג לפניכם זווית אחרת של המשפט: המשפתראפיה. נכון, המושג הזה לא קיים. אנחנו מבקשים לטבוע אותו לראשונה כמטבע לשון. בעולם של פרויד התראפיה היתה רק בדרך הפסיכואנליזה. בינתיים התפתחו שיטות תיראפויטיות רבות. תראפיה פירושה שיטת ריפוי.

 לאורך המאה ה-20 התפתחו שיטות ריפוי  שחרגו מעולם הפסיכולוגיה כמו למשל באמנויות: יש תראפיה בריקוד, בציור, בפיסול, במוסיקה. החיו מחדש וייבאו למערב תראפיות מזרח-רחוקיות כמו יוגה, מדיטציה פלונג גונג והוצ'י מין יודע מה עוד. יש תראפיות בהיפנוזה, יש כתיבהתראפיה, וגם ביבליותראפיה – שזו שיטת ריפוי של עבודה בעקבות קריאת ספרים. ועכשיו אנחנו מציגים: משפתראפיה.

    אדם חש רגשי אשם, סובל, פגוע ואינו יכול להשתחרר מדפוסי התנהגות שרודפים אחריו עוד משחר ילדותו. אשם כלפי הוריו, אחיו, אחיותיו, ויותר מאוחר כלפי אהובתו והמוסד לביטוח לאומי. אותם יחסים שיש לנו במיני-עולם בתוך המשפחה מתורגמים בחיינו הבוגרים ליחסינו עם העולם.  עד כאן אין חידוש. את זה יודעת גם הפסיכולוגיה לאתר. אבל נניח שאח אחד תבע לדין את גיבורנו האשם כל חייו. בלית ברירה הוא חייב להתגונן. לפתע הוא מגלה בעזרת עורך דינו שבסיפור שהוא מספר דרך כתב ההגנה שלו, בנרטיב שלו, הוא בכלל זה שנפגע כל השנים, הוא זה שוויתר, ושאחיו השיג ממנו טובות הנאה בדרך מניפולטיבית בדיוק בכך שגרם לו להרגיש אשם כל השנים.

עכשיו הרחיק אותו אח במניפולציה שלו והגיע עד לפתחו של בית המשפט. כל אחד מהם מספר את סיפורו, בתרגום למשפטית, ומגיעים לשופט. השופט לא שייך לאף אחד מהם. השופט בוחן את שני הנרטיבים לפי אמות מידה אובייקטיביות, ומתברר שגיבורנו לא אשם! לא רק שהוא לא אשם הוא גם הצודק מבין השניים. הוא זוקף את עמוד השדרה ויוצא מפתח בית המשפט אדם חדש.

    ראינו את זה קורה לרבים מלקוחותינו. בין אם הם נתבעים או תובעים. גילינו שככל שיחסים בין בני אדם יותר קרובים ואינטימיים, כך המשפתראפיה בעלת משמעות רבה יותר. דוגמה נוספת  היא עובדת גם במשפטי תעבורה. אדם מרגיש רע מאוד שבגללו נפצעו או חס ושלום גם נהרגו אנשים וכל המשפט כולו נועד לקבוע אם הם אשמים או לא. אם הם אשמים הם ישאו את המשא הרגשי הכבד עד סוף חייהם. גם לאחר שישלמו כסף קטן או גדול למשפחה או למדינה. אבל אם יתברר שהם לא אשמים, ממש כשם שהם חשו כשנקלעו לתאונה, הם יוכלו לצאת מבית המשפט בגו זקוף. אמנם הכאב לא יימחק על פגיעה באחרים אבל זו תהיה השתתפות בצער ולא אשמה.כל אחד מאיתנו מכיר את זה שעל הכביש כששתי מכוניות מתנשקות שני הנהגים יוצאים וצועקים אחד על השני בניסיון להטיל את האשמה על האחר. מנסים לחלק ביניהם את אחוזי האשמה. זה שצועק חזק יותר הוא המבוהל יותר. ולא פעם גם האשם יותר.

    במקרה שטיפלנו לא מזמן, לקוח שלנו שנקרא לו, כדי להגן עליו, בשם בדוי רוני רביב, נפרד מבת זוג לאחר עשר שנים של אהבה. הם לא נישאו אבל גרו יחד, עבדו יחד, טיפלו יחד בילדיה של יעל אסיף מנישואין קודמים, נסעו יחד לחו"ל פעמים אחדות, אירחו, בילו, היו להם חיי מין הרמוניים ומשק בית משותף. שני הסעיפים האחרונים הם סעיפים משפטיים. המשפט בוחן ידועים בציבור על פי שתי תקופות. בתקופה הראשונה בוחנים בי הזוג את יחסיהם, ואם הם נפרדים אחרי זמן קצר לא מגדירים אותם כידועים בציבור. אם הקשר נמשך תקופה ארוכה, כמו במקרה שלנו זה מעיד על כוונותיהם. וההגדרה של ידועים בציבור פירושה זכויות וחובות. כמובן, הגדרה זו חשובה בכלל, רק אם שניים עוברים לגור יחד ומנהלים את ענייניהם הכספיים וחיי משפחה משותפים. אם הם משביחים יחד את רכושם. או אז יש בעיה לחלק את הרכוש בבואם להיפרד.

    יום אחד, אולי היום הזה היה קשור בתקופה כלכלית קשה שפקדה את רוני, יעל איבדה בו עניין ובגדה בו. והוא תפס אותה על חם. היא הכחישה תחילה, אחר כך הודתה, ביקשה סליחה, התחננה על נפשה והם ניסו שוב. אבל מבחינתה זו היתה רק תקופת התארגנות. כעבור זמן קצר יעל הודיעה לרוני שהאהבה מתה. רוני אהב מאוד את יעל ולכן היה הפגוע מבין השניים. את הדירה שקנו יחד הציעה יעל לחלק לאזורי מגורים, היא אמרה שהיא לא מגרשת אותו, אבל מעתה יחסיהם המיניים והרגשיים תמו והיא מרגישה את עצמה חופשייה לכל דבר ועניין. רוני לא יכול היה לעמוד בכך. הוא קם, ארז שתי שקיות ניילון עם תחתונים ועוד דברים הכרחיים ועזב.

    אחרי שקסם האהבה התפוגג גילה רוני את הדברים הבאים: א. רוני היה כעת בן ששים, בתקופה כלכלית קשה ולאחר שכל חסכונותיו הושקעו בדירה המשותפת שלו ושל יעל. ב. במשך עשר שנים השקיע רוני ביעל ובילדיה 3 מליון שקלים.

    החברים אמרו לו, למה אתה מוותר תמיד? למה חשוב לך למצוא חן? הרי כבר לא יצא לך כלום מלהיות נחמד אליה. לך לעורך דין!

    רוני בא למשרדנו לייעוץ וכאן התגלו לו הדברים הבאים: א. החיים הרגשיים מכומתים, מלשון כמות, ונמדדים בכסף. ב. משלא היה ביניהם כל הסכם ממון יש להכיר בהם כמי שחלה עליהם חזקת השיתוף, כלומר יש לחלק שווה בשווה את כל רכושם, ממש כמו שהיו עושים לו היו זוג נשוי שהתחתן לפני חוק יחסי ממון ב-1973. על זוגות שנישאו אחרי תאריך זה חל חוק יחסי ממון והוא שמסדיר את יחסיהם הכלכליים ואומר מה מגיע למי. לפני שחוקקו את חוק יחסי ממון, כשזוג התגרש חלה עליו חזקת השיתוף, היינו חילקו ביניהם שווה בשווה את כל הרכוש שהיה בידיהם. כל מה שיש. וכזה יכול להיות המצב בין ידועים בציבור שאין ביניהם הסכם ממון. בית המשפט יבדוק כמובן מה היתה כוונת הצדדים לפי דרך חייהם. אם חיו יחד. אם היה להם חשבון בנק משותף אם קנו יחד רכוש וכו'.

    כשרוני נעלב, הוא יצא כאמור, עם שתי שקיות ניילון בידיו. הוא עבר לגור במשרד השכור שלו. בגיל 60 הוא חי בתנאים לא תנאים, בחוסר כל, ואחרי שפינק את חברתו לחיים ואת ילדיה והשקיע בהם את כל מה שהיה לו. לאט לאט, עם כאבי הגב במיטה לא נוחה באה ההכרה, החברים אמרו, ידידים יעצו, ופתאום הוא קלט שהוא לא חייב להיות הקורבן.

    הוא בחן את כל חייו ושם לב שהדפוס הזה חוזר על עצמו שוב ושוב. ונגמרו לו הרזרבות הנפשיות לוותר. להיות הבחור הטוב. הוותרן תמיד. המשתדל למצוא חן בעיני הצד השני, ולא משנה מי עומד בצד השני. נמאס לו להיות זה שמְרָצֶה את כולם. נמאס לו להשתדל להיות החמוד בכל מצב. לא! הוא הודה בפני עצמו שהוא פגוע ונעלב עד עמקי נשמתו. ושאם אין ברירה, הרי הדרך היחידה היא לתרגם את השקעתו הרגשית לכסף, ולדרוש את המגיע לו בכסף. כשאהבו דיברו בפרחים. עכשיו מילות השיר שונו ל"דברי אלי בשקלים פרודתי, דברי אלי בשקלים".

    נחמתו היחידה ומעט מזור לגאוותו הפצועה היו דברי השופטת, שפסקה לחלק את הדירה ביניהם ולהשיב לו מחצית מאוסף הרהיטים היקר שתרם לשותפות. פתאום הוא זקף את עמוד השדרה. כי לפעמים אין ברירה אלא להתעמת. בפעם הראשונה בחייו הוא לא היה הקורבן בפרשת יחסים. הוא קיבל טיפול משפטי.

    ולאחר שהפרשה הסתיימה והוא יכול היה להניח אותה מאחוריו, היה לו ביד כסף לחצי דירה. ואז הוא פנה אלינו ואמר: "אחותי זייפה את הצוואה של הורינו וירשה הכל. כל מה שהיה להורי היא לקחה לעצמה. עכשיו אני רוצה לתבוע גם אותה. "