האמנם הכל שפיט?

מאת עו"ד מישל חדד ועו"ד דורית זילברמן

האם הכל שפיט

האם הכל שפיט

אתם יוצאים בבוקר להתחיל את היום, פותחים דלת ו…נכנסים לעולם המשפט. כן, מדובר בכם. גם אם אינכם נמנים עם 35,000 עורכי-הדין החיים ובועטים היום בישראל. לא חציתם במעבר חציה? עברתם על חוקי התעבורה. חזר לכם צ'ק? עברתם על דיני שטרות. לא שילמתם את חובכם לבזק? הפרתם את דיני החוזים. רבתם עם השכן? נכנסתם למסגרת חוקי הבית המשותף. אופס. אם לא תיזהרו תהפכו לנתבעים, ועם ישראל תובע. לא סתם אמר נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, "הכול שפיט".

ואפשר לתאר את זה גם להיפך: אתם יוצאים בבוקר להתחיל את היום, פותחים את הדלת, והשכן שלכם הוציא כהרגלו את שקית הזבל שלו מחוץ לדלת דירתו, שם היא מחמיצה כל הלילה, ובבוקר הכלב של השכנה מלמעלה, הפך אותה והכול התלכלך. כבר הערתם לו בעדינות והסברתם לו כמה סבל כרוך בלצאת מהבית כשכולכם לבושים טיפ-טופ בחליפת קלווין קליין, והנעל שלכם טובלת בתחמיץ המסריח. אבל הבן-אדם לא מבין שום שפה חוץ מתביעה משפטית.

ועוד מהחיים. הלכתם לתומכם על המדרכה וטראח מכונית פגעה בכם. בזק או הבנק או העירייה הורידו לכם סכומים מטורפים, שאין קשר בינם לבין השימוש שלכם בשירותיהם. מה תעשו אם לא תתבעו? למזלכם, יש לכם זכויות אזרח וזכויות פרט שמגינות עליכם.
הבעיה עם כל הזכויות והחובות, התובעים והנתבעים, שהם לא המקצוע שלכם, נושאים כאלה לא מדברים אליכם, ואולי אפילו דוחים חלק מכם. אז מה הרוב עושה? בוחר עורך-דין לפי המלצת חברים ושוכח מהעניין. רוב הציבור מעדיף לא להיכנס לעומק, אלא להיפגש עם עורך-הדין, לנהל משא-ומתן קצר על הכסף, למסור את הניירת שיש לו, ולהשתדל לחקות את שלושת הקופים: לא שומע, לא רואה, לא מדבר. שעורך-הדין ישבור את הראש. לא אני.

כל בקשה להשיג עוד ניירות נראית לעמך כמו עינוי דין. כל שליחות להשיג ולהציג עוד מסמך, דרך להציק. עמישראל  היה רוצה להטיל את כל האחריות על עורך-הדין שלו. כמו ילדים. להטיל את האחריות על אמא, ולהתחבא מאחורי הסינר שלה, או על אבא, שביקשנו שיצעק על הילד שהציק לנו, או על המורה,  שירשום הערה ביומן למי שהעליב אותנו, ושינזוף בו. או, כשגדלנו, על הבוס, שיפטר את מי שעיצבן אותנו. העם נקעה נפשו, אבל לצערנו זה לא הולך ככה בעניינים משפטיים.

צריך לזכור, כי חירותכם, עתידכם וכספכם מופקדים בידי עורך-הדין שלכם באמצעות מסמך שחתמתם עליו בפגישתכם הראשונה, ושמייפה את כוחו לייצג אתכם. כלומר, ייפוי-הכוח עושה את כוחו של עורך-הדין יותר יפה ממה שהוא באמת. בזכותכם. אם אתם מאפשרים לו לפעול כראות עיניו, זאת שגיאה.

עצתנו היא: אל תפקירו את כוחכם בידי אף אחד אחר, ואל תשאירו הכול בידי עורך-הדין ותתעלמו, גם אם הוא בעל מוניטין, הצלחות, כתבו עליו בעיתונים, וכולם המליצו עליו. אתם צריכים לקבוע את המדיניות, ועורך-הדין שלכם רק מתרגם אותה לשפה משפטית ומשתמש בכלי עבודה משפטיים. אתם יכולים לחשוב ביחד על דרכים יצירתיות לפתרון, אבל על הלקוח להגדיר מה הוא רוצה להשיג במשפט. חובתכם להתקשר לעורך-הדין מדי פעם, לברר איפה הדברים עומדים, ולקבל דיווח על כוונות ועל דרכי פעולה, כדי להוביל ולא להיות מובל.

חובתו של עורך-הדין שלכם היא לשתף אתכם. מומלץ לקיים פגישות לפני הגשת כתבי הטענות (תביעה או הגנה), לפני ולקראת כל דיון. עם זאת, עליכם לעדכן וליידע את עורך-הדין בכל מסמך או פרט שהגיע לידיכם ושנזכרתם בו. עורך-דין אינו קורא מחשבות, שתפו אותו בדעתכם.
יחסים עם עורך הדין שלכם מתחלקים לשלושה תחומים: ביניכם לבינו, ביחסיכם מול הצד השני, וכשאתם מופיעים עם עורך-הדין בבית-המשפט. על היחסים ביניכם לבינו דיברנו. בבית-המשפט יש כללי התנהגות ברורים. מה קורה כשאתם מופיעים איתו לפגישות עם הצד השני? גם כאן יש לאמץ כמה כללי התנהגות.
ייצגנו יזם שעמד לפני חתימת חוזה עם בעל נכס. במילים פשוטות, קבלן שרצה להקים קניון על שטח של כמה מאות מטרים-רבועים. המשא-ומתן עמד להסתיים. בכל אחת מהפגישות שניהלנו פוררנו את סלע המחלוקת. המשא היה מפרך, המתן היה קשה. היד של בעל הנכס הייתה קפוצה. בכל פגישה חילצנו מתוכה עוד כמה פירורים.
במילים משפטיות, צד א' עמד לחתום על הסכם עם צד ב'. בסוף הדרך הצדדים מיצו את דרישותיהם, יישרו את נקודות המחלוקת ביניהם, והיו מרוצים. נקבעה פגישה חגיגית לחתימה על ההסכם. כוסות השמפניה הוכנו על השולחן. המסמכים עמדו גאים לידן בכמה עותקים. הלקוח שלנו עמד לפני נסיעת עסקים לחו"ל, עם כרטיס הטיסה ביד, מזוודה באוטו,  והתסריט בראשו. לחתום ולנסוע בקרשצ'נדו חגיגי.

בזווית העין הצצנו בהסכם ועינינו חשכו. גילינו, שהשינויים שהשגנו בפגישות האחרונות לא השתקפו בו, וזה הסכם של כמעט 30 עמוד. רמזנו ללקוח, שאי אפשר לחתום היום, שאנחנו מוכרחים לקחת את ההסכם למשרד, לשבת בשקט ולהשוות את מה שסוכם במו"מ למה שנכתב בו. ברגעים כאלה מבינים למה כל אחד נקרא צד, ולמה כל צד עומד מהעבר השני של המתרס. כשהאינטרס משותף אלה לא צדדים, אלה שותפים, אחים. אבל כאשר מתחילים לאבד אמון, ולרוב כתוצאה מזה גם להסתכסך, השותפים חוזרים להיות צד אחד וצד שני.  שני הצדדים אוחזים בהסכם, זה מושך לכאן וזה מושך לכאן. זה אומר כולו שלי וזה אומר כולו שלי, כמאמר חכמי המשנה (עיין ערך: "שניים אוחזים בטלית").

ללקוח שלנו היה תסריט כתוב מראש בראש. כבר לא הייתה לו סבלנות לאותיות הקטנות, והוא רצה לראות כבר את כל העניין מאחוריו. השמפניה קרצה לו. המשא-ומתן היה ארוך כל-כך, והיום הוא התכוון סוף-סוף לחגוג.  היה לו קשה לקבל, שהשותף שלו לעתיד חוזר להיות כמו שכתוב בהסכם הצד השני, ושהצד השני עובד עליו. הוא אפילו כעס עלינו (עיין ערך: העורך-דין תמיד אשם).

בטיסה הוא קרא את ההסכם, והבין את הברוך. הוא התקשר זועם אל הצד השני, שהפיל את זה על עורך-הדין שלו, שהפיל את זה על מזכירתו, שהפילה את זה על אי תשומת לב, חוסר ריכוז, טעות אנוש. הילד שלה היה חולה, ומה רוצים ממנה. משהתגלה הצד האפל של הצד השני, העסקה לא יצאה אל הפועל.

פעם, חכמי העיר היו יושבים בחוץ, והעם פנה אליהם בכל סכסוך, מחלוקת, אי הבנה, בין אדם לחברו או בין אדם לרשות. הייתה לנו גם סנהדרין, עם 70 חכמים שישבו ושפסקו פסיקות מכַוונות, מה צריך לעשות ומה לא. היום אין סנהדרין, והדבר הטוב ביותר שעומד לרשות העם, כלקוח, הוא מערכת המשפט. אלא שכולנו  רק אנשים, לכל אחד יש אינטרס משלו, ועל הלקוח להקפיד שהאינטרס שלו יעמוד בראש הרשימה. לפחות כשמטפלים בעניינו.